אי חבות ע"פ חוק הפלת"ד כאשר נהג שנפגע בתאונה לא חדש את רשיון הנהיגה שלו

1.         התובע הגיש תביעה זו לפיצויים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים שארעה ביום 29.7.99, שבה נגרמו לו, לטענתו, נזקי גוף עת נהג ברכבו (להלן:"התאונה").

2.          הנתבעות אינן כופרות בכך שהן ביטחו את הרכב בו נהג התובע עובר לתאונה. אולם הן כופרות בחבותן לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה עקב טענתן לתחולת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד ועל כן עקב העדר זכאות מצד התובע לתבוע פיצויים לפי חוק זה.

3.         הנתבעות בקשו להקדים את שאלת החבות ועל כן הגישו בקשה לדחייה על הסף של התביעה, בבש"א 11942/05. הבקשה הוגשה על יסוד הטענה כי לטענתן, עובר לתאונה לתובע לא היה רשיון נהיגה בר תוקף. לפיכך טענו הנתבעות כי זכאותו של התובע לפיצויים לפי חוק הפלת"ד נשללת לאור סעיף 7 (3) לחוק זה. הוא הדין גם לאור הוראות פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 1 לרכב בו נהג התובע במועד התאונה.

התיק העיקרי קבוע לק.מ. ליום 27.3.07 וזאת לאחר שבהתאם להחלטת בית המשפט הצדדים הגישו את סיכומיהם בסוגיה. יצויין כי במועד הדיון שהיה קבוע ליום 12.11.06 לא היתה התייצבות מצד הנתבעות ולכן לאחר שניתנה להן ההזדמנות להבהיר את סיבת אי התייצבותו הובא התיק בפני להכריע בסוגיה שבמחלוקת שהוקדמה כאמור.

 4.        התובע, המשיב בבקשה, מתנגד לבקשה לדחייה על הסף וטוען כי  בקשת הנתבעות מבוססת כולה על מידע שהתקבל ממשרד הרישוי לפיו לתובע לא היה במועד אירוע התאונה רישיון נהיגה בר תוקף. דא עקה הנתבעות עשו במידע זה שימוש מוטעה שכן לא ביררו מדוע רישיונו של התובע לא היה בר תוקף. לטענתו בתאריך 16.6.91 ניתן כנגדו פסק דין בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע אשר לפיו נשלל רשיונו למשך 13 חודשים. פסק דין זה בוטל בהסכמה ביום 11.11.91. כתב האישום תוקן והוא נשפט והוטל עליו קנס בסך 250 ש"ח בלבד. כל זאת לאחר שביהמ"ש קבע כי הוא לא הציג את מסמכיו במשטרה, לא הופיע לישיבת בית במשפט ובזבז זמן ומשאבים של ביהמ"ש.

עוד טען התובע כי אומנם רישיונו לא היה בתוקף במועד אירוע התאונה אולם זאת מחמת שלא שילם אגרה וחל על המקרה החריג שבסעיף 7(3) לחוק הקובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

דיון:

5.         תחילה לעובדות; בדיון שהתקיים בפני ביום  24.1.06 הודיעו הצדדים על עובדות מוסכמות ואלה עולות גם מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, לרבות אישור משרד הרישוי בדבר תוקף רישיונו של התובע בחתימת הגב' רונית צין. העובדות המוסכמות על הצדדים הם כדלקמן:

            א.         התובע נהג ברכבו במועד קרות אירוע התאונה נשוא הדיון, מיום 29.7.99.

ב.         התובע החזיק ברישיון נהיגה לדרגה 02 החל מ - 24.6.88.  ביום 28.12.89 שולם וחודש רשיון הנהיגה וזאת עד 15.6.91. מאז לא חודש הרישיון האמור.

ג.          ביום 16.6.91 נשלל רישיון הנהיגה של התובע לתקופה בת 13 חודשים על ידי בית המשפט השלום לתעבורה בבאר שבע.

כעולה ממסמכים שהוצגו על ידי התובע פסק הדין האמור בוטל ביום 11.11.91.

ד.         ביום 20.2.00, כחצי שנה לאחר התאונה נשוא התביעה, הודפס לתובע רישיון נהיגה זמני לתקופה בת 3 חודשים וזאת לאחר שעבר מבחני רישוי.

ה.         פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעות מותנית בכך שהאדם הנוהג ברכב הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה או שהיה בעל רישיון כה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או מלהחזיר רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק הדין, החלטות בית המשפט או רשות מוסמכת אחרות.

6.         ועתה לגופה של המחלוקת; לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים סבורני כי הדין עם הנתבעות ודין תביעה זו להדחות על הסף בשל נהיגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף, עובר לאירוע התאונה. להלן אבהיר מסקנתי זו.

סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד קובע:

                  " הגבלת זכאותם של נפגעים [תיקון התשמ"ט (מס' 2)]

7.         נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

(1)        .......;

(2)               .......;